יום שלישי, 8 ביולי 2008

השאלון עם נועה אסטרייכר / מאת: סיני גז

מה את עושה בימים אלה ?
מתמקמת ומקננת מחדש בדירה במרכז ת"א, כותבת טור קבוע למגזין the marker women, כותבת את הבלוג 'חשיפת יתר' בקפה דה מארקר.

מהו האירוע התרבותי שהשפיע עלייך יותר מכל?
קריאת 'לוליטה' של נבוקוב בכיתה י"א. חזרתי וקראתי אותו שוב ושוב ושוב. טרם התאוששתי מההלם.

מה מדליק אותך מבחינה יצירתית ?
סיטואציה משונה, רעיון שנשמע מופרך בהתחלה, משהו שהוא כל כך מפגר עד שהוא כבר הופך להיות גאוני.

מהו הצליל האהוב עלייך ?
האנחה הקטנה הזו שיוצאת משני אנשים אוהבים שמתחבקים חזק, הנשימה הזו שנפלטת כשלוחצים עם הזרועות ועושים אחד מהשני קוועץ' מרוב אהבה.

מהי התמונה שהשפיעה עלייך יותר מכל?
המפגש עם הזרם הסוריאליסטי בגיל 11 בהחלט טלטל אותי. יכולתי לבהות שעות בתמונה אחת של מגריט או דאלי. אבל מאז התמכרתי לציורי העירום של אגון שילה. וגם קלימט.

אם היית קוראת מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא ?
את המחשבות של כל מי שאמור לנהל את המדינה הזו ולוקח החלטות כ"כ גרועות. הייתי שמחה לדעת אם הוא עושה את זה בכוונה תחילה או סתם מטמטום.

אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
בשתי מלחמות העולם. ובתקופה המנדטורית. ובימי הביניים. ובתקופת המגיפה השחורה באירופה. ובמלחמת האזרחים בארה"ב. מסתבר שתקופות טובות ותורי זהב הם לא הקיק שלי.

מהו האלבום או השיר שהשפיע עלייך יותר מכל ?
אני זוכרת את ההלם המוחלט שבמפגש הראשון עם 'הצד האפל של הירח' של פינק פלויד. פעימות הלב האיטיות, המסוקים, הצחוק המטורף שהופך לצרחות והגלישה החלומית, המסוממת, ל-'breath'. אני מקנאת בכל תיכוניסט שעומד לשמוע את האלבום הזה בפעם הראשונה.
בימים אלו ממש אני חווה התמכרות מחודשת לביטלס, ולג'ון לנון בפרט. הביצוע שלו לשיר mother בהופעה חיה במדיסון סקוור גרדן פשוט מעמיד לי את השערות הזערערות בעורף.

עם איזה אמן (חי/מת) היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו ?

הייתי רוצה לעשות קול שני לג'ון לנון. פשוט לגשת לפסנתר, להעיף את יוקו בכאפה לאוזן ולהתיישב לצד האמן המופרע הזה, שכל כך הרבה אנשים ניסו להיות כמוהו ולא הצליחו. תשאלו את מקרטני. וגם עם דייויד בואי. על מיק ג'אגר אני תמיד אומרת שהוא השאיר ילד בכל מדינה בעולם חוץ מישראל, אבל אני עוד עובדת על זה.
וגם: לשבת בחדר עם נבוקוב בזמן שהוא כותב את 'לוליטה'. פשוט לראות איך זה קורה, אפילו לנקות בינתיים את הפאנלים, לעשות קצת כביסה, ובתמורה לגלות את הסוד הגדול ביותר בעולם- איך עושה סופר.

מה מוציא אותך מדעתך ?
ה'תרבות' הפרֶחית. כל מה שמריח מפרחיות- תכניות ריאליטי, ג'ינסים נמוכים וקטנים ב-3 מידות מהנדרש, מכוניות קטנות עם ספוילרים, צעקות בסלולרי, גוונים בשיער, חולצות צמודות, מועדונים.

מה מצחיק אותך ?
הומור שחור, בדיחות שואה, פדופילים ועדות. גסות רוח מאוד מצחיקה אותי, בתנאי אחד- היא חייבת להיות כל כך מופרכת, כל כך לא פוליטיקלי קורקט, מהגסויות האלו שאתה לא מאמין שמישהו בשנת 2008 מעיז להוציא מהפה. וכמובן הומור פלוצים.

מה הדבר המטורף ביותר שעשית ?
למרוד במסורת המשפחתית של 'מה שמקבלים זה מה יש' ולעסוק בתחום שאני אוהבת ולא במקצוע שנכפה עליי מתוקף הנסיבות. וגם ללכת להפגנת ימין עם שלט נגד נתניהו. בקושי יצאתי בחיים.

מה מביך אותך ?
אנשים שלא מודעים לעצמם.

מה הדבר המטופש ביותר שעשית ?
פעם איחרתי לרכבת שיצאה מבית-שמש לכיוון תל אביב. הדלתות נסגרו והרכבת התחילה להאיץ. פצחתי בריצה אחריה, שני מאבטחים פתחו את אחת הדלתות והושיטו לי ידיים, ואני, עם שמלה ועקבי סטילטו של 10 ס"מ, האצתי לדהרה מטורפת וזינקתי פנימה תוך כדי נסיעה. רק אחר כך הבנתי שתנועה אחת לא נכונה הייתה מטיחה אותי אל הפסים ושולחת אותי להיקרע לגזרים מתחת לגלגלי הרכבת.

איך היית משפרת את העולם ?
מנפיקה אישורי-כאפות. כלומר, שפעם בחצי שנה יוכל כל אזרח לעלות לכנסת בירושלים, לגשת לח"כ נבחר, להוריד לו כאפה כזאת של "סקאקא" על העורף ולצעוק עליו 'תגיד לי, מה זו הצעת החוק המעפנה הזאת, בשביל זה משלמים לך?!'.

מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
גברים אינטליגנטיים, יפים, רהוטים ומבוגרים ממני ביותר מ-20 שנה.

איפה תהיי עוד 10 שנים ?
מקווה- כותבת מוערכת וממציאת השילוב המושלם בין משפחה לקריירה.

נסחי שאלה שהיית מעוניינת לשאול את עצמך ועני עליה
ש: מה יעשה אותך מאושרת?
ת: להיפטר מהחרדות.

מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה?
רון מיברג, בוב דילן, דויד גרוסמן
נועה אסטרייכר היא כותבת וקופירייטרית.
-צילום פותח מתוך ערוץ 10.
-צילום מההפגנה: רונה טל.

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מדהים

Unknown אמר/ה...

מעניינת כתמיד.
מזה שמת ציציות בהפגנה בשביל ההסוואה? :-)

Unknown אמר/ה...

אסף- ציצים אין, אז נשארו ציציות.. :)

אנונימי אמר/ה...

מצחיק שאת מדברת על חוסר מודעות כשבעיניי להתארח בטלוויזיה עם ויץ כמו "להחזיר את הסודוקו ליפן" זה הדבר הכי חסר מודעות שאי פעם נתקלתי בו. או מצד שני, הכי לא מצחיק.